ט – הלכה למעשה

למעשה נוהגים רוב ישראל כדעת המקילים, ומטלטלים בערים שלנו על סמך עירוב של ‘צורת הפתח’. אלא שיש לשאול, מאחר שמחצית הפוסקים מחמירים וסוברים ש’עירוב’ של ‘צורת הפתח’ לא מועיל לערים שלנו, שיש בהם רחובות שרחבים 16 אמה (7.3 מטר), היאך נהגו רוב ישראל כשיטה המקילה. הרי מדובר בספק איסור תורה, שצריך להחמיר בו?

התשובה הפשוטה, שבמקרים נדירים, כאשר מדובר בדבר שקשה מאוד להחמיר בו, פעמים שהתפשט המנהג בישראל לסמוך על הדעה המקילה למרות שמדובר בספק דאורייתא. ואכן קשה מאוד להחמיר בדבר זה, שהרי למחמירים אסור לקחת בכיס שום חפץ, מטפחת וכדומה, ולעיתים הדבר נצרך מאוד. וכן משפחות לא יוכלו לבקר זו אצל זו ביום השבת, מאחר שאסור להעביר ברשות הרבים את התינוק ועגלתו, וכן את החיתולים והבקבוק שלו. ואם כן, מאחר שלדעת מחצית הפוסקים אפשר להקל, בלית ברירה סומכים על דעתם ומקילים.

עוד צריך להוסיף, שבאמת המחלוקת איננה שקולה, כי ישנם עוד כמה תנאים להגדרת ‘רשות הרבים’, ואם נצרף אותם לחשבון, יצא שלדעת רוב הפוסקים אין לרחובות שלנו דין ‘רשות הרבים’ מהתורה, וממילא העירוב בדרך של ‘צורת הפתח’ מועיל בהם. ראשית, לדעת כמה פוסקים ‘רשות הרבים’ מהתורה היא רק כאשר הרחוב חוצה את העיר מתחילתה ועד סופה בקו ישר כסרגל, אבל אם הוא עקום מעט, כבר איננו ‘רשות הרבים’ מן התורה. וברוב המקומות אין רחוב ראשי כזה, וממילא אפשר לסמוך על ‘צורת הפתח’. ועוד, שיש מן הפוסקים שסוברים, שכפי שהרחובות שלנו מסודרים, באופן שכל רחוב נחצה על ידי רחוב אחר, נחשבים כל הרחובות כמוקפים במחיצה משלוש רוחות, ואינם רשות הרבים מהתורה, וממילא העירוב של ‘צורת הפתח’ מועיל להם (ערוה”ש וחזו”א). ויש עוד צדדים להקל כמבואר בהערה.

כשנצרף את כל השיטות האלו יחד, יצא שלדעת רוב הפוסקים הרחובות שלנו נחשבים ‘כרמלית’ ואפשר להתיר את הטלטול בהם על ידי עירוב של ‘צורת הפתח’.

אע”פ כן לדעת רבים, כיוון שהדבר נוגע לספק איסור תורה, ראוי מלכתחילה להחמיר שלא לסמוך על עירוב של ‘צורת הפתח’ במקום שיש בו רחובות שרוחבם מעל 16 אמה.^[9]