ה – איסור טלטול מהתורה ומדברי חכמים

למדנו שאיסור מלאכת ‘הוצאה’ חל על טלטול חפצים מרשות לרשות, היינו מ’רשות היחיד’ אל ‘רשות הרבים’ או ל’כרמלית’ (שהיא ‘רשות הרבים’ מדברי חכמים). וכן להיפך, מ’רשות הרבים’ או ‘כרמלית’ לתוך ‘רשות היחיד’. וכן על טלטול של ארבע אמות ב’רשות הרבים’ או ‘כרמלית’. ועתה נלמד באופן מדויק, מהי המלאכה האסורה מן התורה.

מלאכת ‘הוצאה’ מורכבת משלושה שלבים: א’ עקירת החפץ מהרשות שהיה בה, ב’ העברתו לרשות אחרת, ג’ הנחתו בה. גם מי שעשה את שלושת השלבים על ידי פעולה אחת חייב, כגון שזרק חפץ מ’רשות היחיד’ ל’רשות הרבים’, או שזרקו למרחק של ארבע אמות ב’רשות הרבים’. וכן אדם שאחז בידו חפץ או שהיה בכיסו חפץ, והלך מ’רשות היחיד’ ל’רשות הרבים’, עבר באיסור ‘הוצאה’, שכן בתחילת הליכתו ביצע עקירה, ובעת שעבר מ’רשות היחיד’ ל’רשות הרבים’ ביצע העברה, ובעת שעמד ב’רשות הרבים’ ביצע הנחה.^[3]

כל זמן שלא נעשו שלושת השלבים על ידי אדם אחד, אין בדבר איסור תורה. למשל, אם אדם לקח כלי מ’רשות היחיד’ והושיט את ידו כשהכלי בתוכה אל ‘רשות הרבים’, כיוון שעדיין לא הניח את הכלי ב’רשות הרבים’, לא עבר על איסור תורה. ואם יבוא אדם שנמצא ב’רשות הרבים’ ויקח מידו את הכלי, נמצא שהכלי הועבר מ’רשות היחיד’ ל’רשות הרבים’ בלא שאחד מהם עשה מלאכה שלימה שאסורה מהתורה, כי הראשון ביצע עקירה והעברה, והשני את ההנחה.

אלא שחכמים אסרו לשניים לבצע בשותפות את מלאכת ההוצאה, משום שחששו שמא מתוך שתִמָצֵא דרך לעקוף את האיסור, יהפוך האיסור לקל ויעברו על איסור תורה (שו”ע או”ח שמז, א).

עוד צריך לדעת, שמהתורה איסור הוצאת חפץ הוא רק כדרך שרגילים להוציאו. למשל, אם אחז את החפץ ביד, או הניח אותו בכיס או בתרמיל, נחשב שהוציאו כדרכו ועבר על איסור תורה. אבל אם הוציא אותו בשינוי, כגון שהניח מטפחת בתוך נעלו או על ראשו, לא עבר באיסור תורה. אלא שחכמים אסרו לבצע הוצאה בשינוי, שמא יבואו מתוך כך להוציא בלא שינוי.

לסיכום, האיסור מן התורה נוגע לעצם ביצוע המלאכה בלבד, שאדם אחד לא יעשה מלאכה כפי שהוא רגיל לעשותה בימות החול. וחכמים הוסיפו ואסרו כל פעולה שתשיג את מטרת המלאכה, שגם אם יעשה את המלאכה בשינוי ועל ידי שני אנשים, יעבור על איסור חכמים בעצם זה שהשיג את מטרתו והעביר את החפץ למקום שרצה. עוד חשוב לציין, כי גם ב’כרמלית’ אסרו חכמים להעביר חפץ בשינוי או על ידי שני אנשים.^[4]