ז – ההיתר לטלטל למקום פטור

כפי שלמדנו (בהלכה ג), ‘מקום פטור’ הוא מקום הנמצא ב’רשות הרבים’ כדוגמת סלע שגובהו לפחות ג’ טפחים (כ-23 ס”מ), ורוחבו פחות מד’ טפחים (כ-30 ס”מ), וכיוון ש’מקום פטור’ אינו נחשב למקום חשוב, מותר ליטול חפץ מ’רשות הרבים’ או מ’רשות היחיד’ ולהניח אותו על גבי ‘מקום פטור’. וכן להיפך, מותר ליטול חפץ המונח על ‘מקום פטור’ ולהניח אותו ב’רשות היחיד’ או ב’רשות הרבים’.

מהתורה היה אפשר בדרך זו גם להעביר חפץ מ’רשות היחיד’ אל ‘רשות הרבים’, באופן שתחילה יוציא את החפץ מ’רשות היחיד’ ויניח אותו על ‘מקום פטור’. ולאחר מכן ייטול אותו מ’מקום הפטור’ ויניח אותו ב’רשות הרבים’. אבל אסרו חכמים לעשות כן, כדי שלא יבואו להקל ב’הוצאה’ האסורה מהתורה.

אלא שנחלקו הפוסקים אם מותר להיעזר ב’מקום פטור’ כדי להעביר חפצים מ’רשות היחיד’ ל’כרמלית’ וכן להיפך. יש אומרים, שגם ל’כרמלית’ אסרו חכמים להעביר חפצים דרך ‘מקום פטור’, ואף שכל איסור טלטול חפצים ל’כרמלית’ הוא מדברי חכמים, לא חילקו חכמים בדבריהם (רז”ה, ראב”ד ורא”ש). ויש אומרים, שרק כאשר יש חשש שיעברו על איסור תורה בטלטול מ’רשות היחיד’ ל’רשות הרבים’ או להיפך, אסרו חכמים להעביר חפצים דרך ‘מקום פטור’, אבל העברת חפצים דרך ‘מקום פטור’ מ’רשות היחיד’ ל’כרמלית’ מותרת (רי”ף ורמב”ם).

למעשה, בשעת הצורך, אפשר לסמוך על המקילים ולטלטל חפצים מ’רשות היחיד’ ל’כרמלית’ ולהיפך דרך ‘מקום פטור’. עצה זו חשובה לחיילים שנקלעו בשבת למקום שאינו מוקף בעירוב. שאם ירצו להעביר דבר מהאוהל שהוא ‘רשות היחיד’ אל חצר המחנה שהיא ‘כרמלית’, יצאו מהאוהל ולא יעמדו עד שיניחו אותו על ‘מקום פטור’, ואח”כ יקחוהו מ’מקום הפטור’ ויניחוהו בחצר. וכן להיפך, כאשר ירצו לטלטל מהחצר לאוהל, יניחו אותו תחילה על ‘מקום פטור’, ואח”כ ילכו לאוהל. וכך יעשו כשירצו להעביר דבר מאוהל אחד לאוהל אחר דרך החצר, שיוציאו אותו מהאוהל ויניחוהו תחילה על ‘מקום פטור’ בחצר, ואח”כ יוכלו לקחתו ולהניחו במקום שירצו.^[7]