ו – ברכת המזון

תקנו חכמים לומר בברכת המזון בקשה מיוחדת לכבוד השבת – ‘רצה והחליצנו’, בה אנו מבקשים שירצה ה’ במנוחתנו ובקיום מצוות השבת שלנו, ויזכנו לקיים את השבת בלא צער ויגון. וכיוון שהיא בקשה, תקנו לאומרה בברכה השלישית שאף היא בקשה. וכדי לחזור לנושא הברכה מסיימים בבקשה על ירושלים ועל הגאולה, וחוזרים לברכת ‘ובנה ירושלים’.

שכח לומר ‘רצה’ ונזכר לפני שהתחיל ברכת ‘הטוב והמטיב’, תקנו שיאמר: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה’ מקדש השבת”. וימשיך לומר ברכת ‘הטוב והמטיב’. ואם כבר התחיל ברכת ‘הטוב והמטיב’ ונזכר שלא אמר ‘רצה’, צריך לחזור ולומר את ברכת המזון מתחילתה. שכך תקנו חכמים שיזכיר בברכת המזון את עניין השבת, ואם לא הזכיר – לא יצא ידי חובת ברכת המזון (שו”ע קפח, ו).^[5]

אמנם כל זה אמור לגבי שתי הסעודות הראשונות, שבהן חובה לאכול לחם לכל הדעות, וממילא חייבים אח”כ לברך ברכת המזון. אולם אם שכח להזכיר את השבת בסעודה שלישית – אינו חוזר, משום שבדיעבד יכול לקיים את מצוות סעודה שלישית במיני מזונות, וממילא אינו חייב לברך ברכת המזון, ולכן אם שכח לומר ‘רצה’ אינו חוזר לברך. וכן הדין למי ששכח לומר ‘יעלה ויבוא’ בברכת המזון בראש חודש או בחול המועד, שכיוון שאינו חייב לאכול אז לחם – אינו חוזר (שו”ע קפח, ח).^[6]

מי שהתחיל לאכול סעודה שלישית לפני שקיעת החמה וסיים אותה לאחר צאת הכוכבים, אומר בברכת המזון ‘רצה’, שהולכים אחר התחלת הסעודה. ואם חל ראש חודש במוצאי שבת, ישנו ספק מה יזכיר בברכת המזון. והרוצה לצאת מהספק, יסיים לאכול לפני צאת הכוכבים, ויאמר בברכת המזון ‘רצה’ בלבד. ואם ירצה להמשיך לאכול פת אחר צאת הכוכבים, יאמר ‘רצה’ ו’יעלה ויבוא’ (עולת ראיה).^[7]