ג – כיצד מותר להיעזר במלאכת גוי עבור יהודי
אם דלק בבית אור חלש שלאורו היה ניתן בדוחק לאכול ולסדר את הבית ולשטוף את הכלים אבל לא לקרוא, ובא הגוי והדליק להם אור נוסף – מותר ליהודי לאכול לאורו בהנאה ולסדר לאורו את הבית ולשטוף את הכלים, אבל אסור לקרוא לאורו. כי רק מה שהיה ניתן לעשות בלא האור שהגוי הדליק, מותר לעשות לאחר שהיטיב את האור, אבל דברים שאי אפשר היה לעשות בלא האור הנוסף – אסור לעשות (שו”ע רעו, ד; מ”ב לב).
ואם היה בחדר אור, ובא הגוי וכיבה אותו כדי שהיהודי יוכל לישון, אף שהגוי כיבה את האור למען היהודי, מותר ליהודי לישון שם, הואיל ואינו נהנה מדבר ממשי שנוצר ממלאכת הגוי אלא רק מסילוק האור.
ואף שמותר ליהנות מהאור שהגוי הוסיף, או מהחושך שנוצר בעקבות כיבוי האור, אסור לומר לגוי לעשות זאת. ואפילו בדרך רמז שיש בו ציווי אסור. למשל, כאשר חסר אור, אסור לומר לגוי: “עשה עמי טובה, אין מספיק אור בחדר”. ואף להצביע על האור אסור, כי הוא רמז בדרך ציווי (ח”א סב, ב). וכן אם האור מפריע לישון, אסור לומר לו: “תעשה את הדבר שצריך לעשות”, או “עשה עמי טובה, איני יכול לישון כאן”, או להצביע על האור.
אבל לרמוז לו בדרך של סיפור מותר, שאם הוא צריך עוד אור, יאמר: “קשה לי לסדר את הבית או לקרוא כשהאור חלש”, או “הבית אינו מואר יפה משום שדולק בו רק אור אחד”. שבאופן זה אין ברמז בקשה מהגוי שיעשה עבורו דבר מה, אלא רק סיפור דברים, והגוי מתוך רצון לעזור ליהודי מחליט מעצמו להדליק את האור הנוסף. וכן אם היה שם אור שמפריע לישון, יכול לומר לו בדרך סיפור: “קשה לי לישון באור”, והגוי יבין מעצמו שאם הוא רוצה לעזור ליהודי טוב שיכבה את האור.
וכן כאשר אין שם נייר טואלט חתוך, מותר לומר לגוי בדרך סיפור: “אין לי נייר טואלט”, והגוי יחתוך את הנייר. ואין כאן הנאה ממלאכת הגוי, כי אפשר היה להשתמש בנייר בדוחק גם כשאינו חתוך. אבל לא יאמר לו בדרך ציווי: “עשה לי טובה, אין לי נייר טואלט”. וכן כאשר התנור עובד בחינם, מותר לומר לגוי: “חבל על החשמל שמתבזבז”, והגוי יבין את הרמז מעצמו ויכבה אותו. אבל אסור לרמוז לו בלשון ציווי: “המכבה אינו מפסיד”.[4]
לסיכום, מותר להיעזר בגוי בתנאי שלא יעבור על אחד משני האיסורים שקבעו חכמים: האחד, שלא יאמר לגוי לעשות עבורו מלאכה אלא רק ירמוז לו בדרך סיפור. והשני, שלא יהנה ממלאכת הגוי בדבר שלא יכל לעשות בלא מלאכתו. הרי שההיתר הוא לרמוז בדרך סיפור להדליק אור במקום שכבר יש אור שמספיק בדוחק, או לכבות את האור או את התנור, שאז אין הנאה ישירה מהמלאכה.[5]
וכל ההיתרים שלמדנו עד כה הם לכתחילה, וכשאין אפשרות להיעזר בהם, כאשר יש צורך גדול או צורך מצווה, התירו חכמים לבקש מגוי במפורש לעשות איסור דרבנן, ופעמים שאף התירו לבקש ממנו לעשות איסור תורה, כמבואר בהלכות הבאות.