טז – דינים שונים

הפותל חבל, היינו שוזר חוטים ועושה מהם חבל, עובר באיסור ‘קושר’, והמפרק את החבל לחוטיו עובר באיסור ‘מתיר’ (רמב”ם י, ח).^[14]

אסור לחרוז מחרוזת פנינים על חוט, שמא יבואו לקשור את החוט. וגם כאשר הפנינים נשמטו אסור להחזירן, שמא יבואו לקשור את החוט (מ”ב שיז, כ). אבל מותר לילדים לחרוז מחרוזת של משחק שאינה מיועדת להתקיים, שהקשר שעושים במחרוזת זו אינו של קיימא (שש”כ טז, כב).

יש אומרים שאסור להשחיל שרוך בנעל חדשה, מפני שעל ידי כך מתקינים את הנעל לשימוש, ויש בזה איסור ‘מתקן כלי’ (קצה”ש קמו, בדה”ש ג). ויש אומרים שגם בנעל ישנה אסור להשחיל שרוך חדש (מ”ב שיז, יח, שש”כ טו, סד). ויש אומרים שכיום מותר להשחיל שרוכים בנעליים חדשות, מפני שכיום יש בחורי הנעליים מקום רחב ונוח להשחלת השרוכים, ואין השחלת השרוכים בהם נחשבת כמלאכה (יבי”א ח”ט קח, קסב). וכדי לצאת ידי כולם, נכון להשחיל את השרוך בצורה משונה, כגון בדילוג על חלק מן החורים, או רק בחורים העליונים, כך שבמוצאי שבת יצטרך להתקין שוב את השרוכים כמקובל, וממילא אינו נחשב כ’מתקן כלי’ (שש”כ טו, סד).

מותר להכניס חגורה למכנסיים חדשים, מפני שהחגורה אינה מיועדת להישאר שם תמיד. וכן מותר לצפות כר חדש בציפית. אבל אסור להכניס שרוך או רצועה לשמלה או מכנסיים חדשים, כאשר הם צריכים להישאר שם תמיד, משום שעל ידי הכנסתם מתקינים אותם לשימוש (מ”ב שיז, טז; שש”כ טו, סו).