יב – ‘שבות’ לצורך מצווה גדולה ולצורך רבים

כפי שלמדנו, לדעת רוב הפוסקים אין היתר לעבור על ‘שבות’ לצורך מצווה, ולדעת בעל העיטור מותר, והלכה כרוב הפוסקים. אולם צריך לדעת, שלצורך מצווה של רבים, התירו בשעת הדחק לסמוך על בעל העיטור. כגון במצב שהעירוב נקרע, ואם לא יתוקן, רבים יטלטלו באיסור, מותר לבקש מגוי לתקן את העירוב גם כאשר התיקון כרוך באיסור תורה (מ”ב רעו, כה).

ויש אומרים, שאף שהתירו בשעת הדחק לצורך רבים לעבור על ‘שבות’ של אמירה לגוי, מכל מקום לא התירו ליהודי לעשות בעצמו מלאכה שאסורה מדברי חכמים לצורך מצווה של רבים. ויש סוברים, שבשעה דחוקה מאוד, לצורך גדול ומצווה של רבים, מותר ליהודי לעבור בעצמו על ‘שבות’. כמו למשל במקרה שאין שם גוי שיתקן את העירוב ורבים עומדים להיכשל בטלטול, שאם אפשר, מותר ליהודי לתקן את העירוב על ידי קשר עניבה (עי’ להלן כט, ח). וכן נוהגים למעשה.^[8]

עוד התירו חכמים לעבור על ‘שבות’ משום כבוד הבריות. כגון אדם שעשה את צרכיו, ואין לו במה לנקות את עצמו, ואם ישאר מטונף יתבזה מאוד, התירו לו חכמים לעבור על איסור חכמים של מוקצה או קריעת נייר בשינוי (שו”ע שיב, א, מ”ב יב; להלן יג, יא).

מצווה אחת מיוחדת ישנה שמפני מעלתה היתירה, מותר לכתחילה ובלא צורך גדול לעבור על ‘שבות’ כדי לקיימה – והיא מצוות ישוב הארץ. שאם יש ליהודי אפשרות לקנות מגוי בית בארץ ישראל ביום השבת, מותר לו לבקש מהגוי שיכתוב עבורו שטר קניין בשבת, ולדאוג שירשמו זאת בערכאות, ויראה לו היכן הכסף נמצא, והגוי יקח את הכסף המגיע לו. ואפילו לצורך קניית חדר קטן של ארבע על ארבע אמות – התירו זאת. שכל קנייה של בית בארץ ישראל מידי גוי יש בה מצוות ישוב הארץ ותועלת לכלל ישראל (רמב”ן שבת קל, ב; ריב”ש שפז; שו”ע שו, יא, מ”ב מה-מז).^[9]